המשרד לאכות הסביבה - תביעות/ת" נ' שי-קר סחר מתכות (2001) בע"מ ואח' - פסקדין

בפני

כב' השופטת ניצה מימון שעשוע

הכרעת דין

הנאשמים, חברה ומנהליה, הואשמו בעבירות על חוק המים, תשי"ט-1959 (להלן: חוק המים), חוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת הנקיון), חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים), תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח-1998 ותקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים בתחנה לסילוק פסולת), תש"ן-1990.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם 2 הינו בעל המניות והמנהל הפעיל היחיד בנאשמת 1 (להלן: החברה), והנאשם 3 הינו מנהל העבודה בחברה. נטען, כי הנאשמים הפעילו מתאריך 8.12.03 עד 18.7.05 תחנת מעבר לאיסוף פסולת ומגרש לאיסוף, עיבוד ומיחזור גרוטאות רכב (להלן: האתר), שמיקומו סמוך לצומת בית ליד. הנאשמים הואשמו כי ניהלו את האתר ללא רשיון עסק הנדרש להפעלתו, ותוך יצירת מפגעים שונים, וכי תשטיפים מהאתר היו עלולים לחלחל לקרקע ולזהם אותה ואת מקורות המים, לרבות אקויפר החוף.

הנאשמים הואשמו כי במעשיהם ומחדליהם גרמו ללכלוך ברשות הרבים, בכך שהתירו השלכת פסולת וגרוטאות רכב בשטח האתר, כי הבעירו פסולת או לא נקטו אמצעים סבירים למניעת שריפות שפרצו באתר, וכתוצאה מהן נגרמו מפגעי עשן, גזים וכו' שגרמו זיהום אויר וריח בלתי סבירים. כן הואשמו הנאשמים בהפרת התקנות למניעת מפגעים ותקנות רישוי עסקים הרלוונטיות (באי התקנת גידור, העדר שילוט, העדר איטום שימנע חלחול, העדר שיפוע שימנע חדירת נגר עילי לתחנת המעבר, אי הכנת נוהל טיפול בחומרים מסוכנים). כמו כן הואשמו הנאשמים, כי מאחר שתחנת המעבר ממוקמת על גבי מחשופי המילוי החוזר של אקויפר החוף, החלחול של תשטיפי פסולת מהאתר לקרקע הינו מהיר, וכתוצאה ממנו עלול להגרם זיהום מקור מים, היינו מי אקויפר החוף.

הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם, והודו רק בכך שהפעילו את האתר ללא רשיון עסק.

הפעלת האתר ללא רשיון עסק - טענת "סיכון כפול"

הנאשמים חזרו והעלו בסיכומיהם טענה מקדמית שהעלו בתחילת המשפט ושנדחתה בעיקרה, והיא כי עומדת להם טענת הגנה של "סיכון כפול" בכך שבעבר הוגשו, כנגד נאשם 2 בלבד, כתבי אישום בעבירות לפי חוק התכנון והבניה ביחס לאתר, והוא הורשע בתיק אחד בעבירה של שימוש במקרקעין בניגוד לתכנית ובתיק נוסף בעבירה של הפרת צו שיפוטי. כמו כן הואשם והורשע הנאשם 2 בעבירה על חוק רישוי עסקים, על ניהול מגרש גרוטאות רכב בפברואר 2005, ללא רשיון עסק.

כאמור, כתבי האישום הללו היו נגד נאשם 2 בלבד, כך שעל פני הדברים אין בסיס לטענות ביחס לנאשמים 1 ו-3.

טענת הסיכון הכפול לפי סעיף 149(5) לחסד"פ קמה מקום שהיה "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום".

בהחלטתי מיום 3.12.06 קבעתי, כי כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות לפי תקנות רישוי עסקים, התקנות למניעת מפגעים, וכן לפי חוק המים וחוק שמירת הנקיון. התקופה הרלוונטית לאישומים היא מדצמבר 2003 עד למועד הגשת כתב האישום ביולי 2005.

כתבי האישום שביחס אליהם נטענה טענת הסיכון הכפול הינם ת"פ (נתניה) 1777/99 בגין עבירות תכנון ובניה משנת 1999, ות"פ (נתניה) 2566/02 בגין עבירות תכנון ובניה משנת 2002 והפרת צו בית משפט שניתן בתיק הקודם; וכן תיק עמק (נתניה) 30477/05 שהוגש נגד נאשם 2 בגין עבירה על חוק רישוי עסקים מפברואר 2005, על ניהול מגרש גרוטאות רכב.

לא מצאתי ממש בטענת הסיכון הכפול ביחס לעבירות התכנון והבניה, שכן התיקים שבהם נדון והורשע הנאשם 2 הינם בגין עבירות על חוק אחר ובתקופות זמן אחרות. גם אם ניתן לומר כי כאשר עסקינן בעבירות על חוקים שונים הנובעות משימוש מסויים במקרקעין בתקופה מוגדרת, מן הראוי לרכז את העבירות השונות בכתב אישום אחד (או לאחד את הדיון בכתבי האישום המקבילים) ולא "לטרטר" את הנאשם מעת לעת בכתבי אישום חדשים, הרי שאין להעלות על הדעת שמי שהורשע בעבירות שהינן לפי טיבן עבירות נמשכות, והוא ממשיך בפעילות האסורה חרף ההרשעה והענישה שנגזרה עליו, וחרף צוי בית המשפט, יקנה לעצמו חסינות מפני העמדה לדין בנימוק של "סיכון כפול".

לעומת זאת, מצאתי ממש בטענה כי יש כפילות בין כתב האישום התלוי ועומד נגד הנאשם 2 בתיק עמק (נתניה) 30477/05 לבין כתב האישום שבפני, שכן שני כתבי האישום מייחסים לו עבירה לפי חוק רישוי עסקים ביחס לתחנה, ששימשה גם כמגרש גרוטאות, באותו מקום ובאותה תקופה – שנת 2005. אין נפקא מינה, שבכתב האישום בנתניה הואשם הנאשם 2 לפי פריט 8.7 ו-10.14 ואילו בכתב האישום שבפני הוא מואשם לפי פריטים 8.7 ו-5.1, הרי אין חולק כי הפעילות בה עסקה החברה בפברואר 2005 הינה אותה פעילות בה עסקה לאורך התקופה נשוא האישום שבפני.

סברתי, כי מאחר שתיק זה כורך נאשמים ואישומים נוספים, מן הראוי להעלות את הטענה בדבר "הליך פלילי אחר תלוי בגין המעשה" בפני בית משפט השלום בנתניה, כדי שכתב האישום ה"מקביל" בתיק עמק (נתניה) 30477/05 יימחק או יאוחד עם התיק שבפני; ברם, בקשה מתאימה לא הועלתה שם ע"י מי מהצדדים בתיק, והנאשם 2 הודה והורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון בתיק הנ"ל, ודינו נגזר (נ/6). איני סבורה, כי בנסיבות אלה יש מקום להעמיד לדין את הנאשם 2 פעם נוספת על מסכת עובדתית זהה של ניהול עסק ללא רשיון, כאשר התאריך הנקוב בכתב האישום בו הורשע ונדון, נכלל בתקופה המפורטת בכתב האישום הנוכחי.

ברי כי התביעה היתה מיטיבה לעשות אילו מחקה את כתב האישום האחר, המתייחס למועד אחד בלבד ולא לתקופה של שנתיים, שהמועד כלול בו; אך משבחרה התביעה להשאיר את כתב האישום האחר על כנו, בין ביודעין ובין ברשלנות, אין מקום להעמידו לדין פעם נוספת על אותה עבירה.

לפיכך אני מזכה את הנאשם 2 מהעבירה של ניהול עסק ללא רשיון באתר.

מסכת הראיות

א. פרשת התביעה